ה+ייליגע ווערטער פון הרה"ק רבי פנחס קאריצער+ זי"ע:
תשעה באב ווען מען זיצט אויפן ערד, קען מען זיך אויסבעטן וואס מען וויל!
במקום שהשם יתברך שורה, שם כל המלאכים והעולמות והממונים, לכך כשאדם ג"כ במקום הזה הוא נשמר בשמירה מעולה, משא"כ בהיפך ח"ו נשאר בלא שמירה והוא מסוכן. ולכך בתשעה באב כשיושבין על הארץ, יכולים לפעול אצל השי"ת בתפילה מה שצריכים, כיון שהשי"ת שורה ג"כ בבחינה זו. (אמרי פנחס, תשעה באב אות ש"פ)
אויב עס פעלט דיר עפעס, בעט עס פונעם באשעפער, ווען דו זיצסט אויפן ערד!
"אם יחסר לאדם איזה דבר, עת טוב הוא להתפלל ולבקש מהשי"ת על זה בתשעה באב, בעת שיושבין על הארץ". (אמרי פנחס, שם אות שפ"א)
א 'שמייכל' אין תשעה באב איז סכנת נפשות
בתשעה באב לשחוק, "איין לאך טאהן" הוא סכנת נפשות, כי כשאדם במקום המלך אזי הוא נשמר, משא"כ כשנתרחק הוא בלי שמירה. (אמרי פנחס, שם אות שע"ה)
טייערער בחור / יונגערמאן!
נוץ אויס די גרויסע צייט פון תשעה באב, צו זיצן - כביכול - אינאיינעם מיט הקב"ה, וואס טרויערט אויפן חורבן בית המקדש, זיי דיך אביסל מתבוננן און גל+ות וצער השכינה, און ווען מען זיצט צוזאמען מיטן אויבערשטער+ ווערט מען געה+אלפן מיט וואס מען דאר+ף!
עס ווערט גע'פסק'נט להלכה אין שו"ע!
"בשעת הקינות אסור לספר דבר ולצאת לחוץ, כדי שלא יפסיק ליבו מן האבל". (סימן תקנ"ט ס"ה)
וכ"ש שלא לנהוג קלות ראש ולזרוק זה לזה בבית הכנסת, שעוון גדול הוא, שאפילו שלא בתשעה באב אסור להראות קלות ראש בבית הכנסת, וכל שכן בשעת קינות שעם ישראל מקוננים על בית ה' שנחרב ועל עמו שנתפזרו בכל העולם. (משנ"ב שם ס"ק כ"ב)
"כל ה+מתאבל על ירושלים+
זוכה+ ורואה+
בשמח+תה+"
ותהנה מאיזור אישי וחוויתי
במתנה, חינם!
